פטור או בחירה: שתי דרכים להתמודד עם בעיה בריאותית

כשמתעוררת בעיה בריאותית, נפתחות שתי דרכים פנימיות. האחת מחפשת פטור: 'זה הגנים', 'זה הגיל', 'אין מה לעשות'. השנייה בוחרת עמדה: 'מה אני יכול לתרום מצדי'. שתיהן מובנות, אבל הן מובילות למקומות שונים לגמרי.

הפטור מקל ברגע הראשון, אבל הוא לוקח את ההגה. הבחירה דורשת מאמץ, אבל היא משאירה אותך ריבון. ההבדל אינו במצב, אלא בדרך שאתה פוגש אותו.

הפיתוי שבפטור

פטור מפתה כי הוא מסיר משקל. אם אין מה לעשות, אני לא צריך להתאמץ, אני לא אשם, אני יכול לנוח. הוא נשמע כמו שלום, אבל הוא שלום שמשלם בכוח.

לפעמים יש דברים שבאמת אינם בידינו, ולקבל אותם זו חוכמה. אבל פטור גורף, שמכסה גם את החלקים שכן תלויים בנו, הוא בריחה מהריבונות בתחפושת של ריאליזם.

בחירה אינה הכחשה

לבחור עמדה אחראית אין פירושו להכחיש את הקושי או להאמין שהכול בידינו. זו אשליה הפוכה לא פחות מזיקה. הבחירה האמיתית מבחינה: יש מה שאינו בידי, ויש מה שכן.

הריבון מקבל את החלק שאינו תלוי בו בכבוד, ומשקיע בחלק שכן. הוא לא נלחם בגנים ולא בגיל, אבל הוא כן מוביל את אורח חייו, את עמדתו ואת בחירותיו היומיומיות.

מיצוי מול מציאה בהתמודדות

פטור גורף הוא סוג של מיצוי הפוך — הוא שורף את הכוח עוד לפני שהתחלת, כי הוא משכנע אותך שאין טעם. בחירה היא מציאה — היא מחפשת את הנקודה שבה אתה כן יכול לפעול.

כשתחפש מה אתה מוצא במצב במקום במה אתה פטור ממנו, תגלה שתמיד נשאר משהו בידיך. ומשם, ההתמודדות נראית אחרת לגמרי.

לבחור בלי להאשים

החשש הגדול מבחירת עמדה הוא שהיא תגרור אשמה: 'אם זה בידי, אז זו אשמתי'. אבל אחריות ואשמה אינן אותו דבר. אתה יכול לבחור עמדה פעילה בלי להאשים את עצמך במצב.

וזכור — בחירת העמדה משלימה את הרפואה, לא מחליפה אותה. אתה לא מוותר על טיפול ולא מבטיח לעצמך ריפוי. אתה רק בוחר להיות שותף פעיל בתהליך במקום מי שמחפש פטור ממנו.

שאלות נפוצות