להפסיק להיות קורבן של הגוף: מעמדת נסחף לעמדת ריבון

יש עמדה פנימית שמרגישה מוצדקת לגמרי: 'הגוף שלי עושה לי דברים'. הוא משמין, כואב, מתעייף, וכל זה קורה לי, בלעדיי. זו עמדת הקורבן, והיא נוחה כי היא פוטרת מאחריות. אבל היא גם מוסרת את ההגה.

להיות ריבון אין פירושו להתכחש לקושי. יש דברים שבאמת אינם בידיך. אבל בתוך כל מצב יש גם חלק שכן תלוי בך. עמדת הקורבן מתמקדת במה שאי אפשר, עמדת הריבון מחפשת את מה שאפשר.

למה עמדת הקורבן מפתה

עמדת הקורבן מציעה הקלה מיידית: אם אני קורבן, אני לא אשם, אני לא צריך להתאמץ, אני יכול לחכות שמישהו אחר יציל אותי. היא מורידה אחריות, ולכן היא מפתה.

אבל המחיר כבד: היא לוקחת גם את הכוח. מי שמוסר את האחריות, מוסר גם את ההגה. אתה לא יכול גם להתלונן שאין לך שליטה וגם לסרב לקחת אותה.

החלק שתלוי בך תמיד קיים

גם במצב הקשה ביותר, משהו נשאר בידיך. אולי זו לא המחלה עצמה, אבל זו הגישה אליה. אולי לא התוצאה, אבל הצעד הבא. הריבון מחפש את החלק הזה ואוחז בו.

זה אינו הכחשה של חוסר האונים האמיתי בחלקים מסוימים. זו הבחנה: לקבל את מה שאי אפשר לשנות, ולהשקיע במה שאפשר. זה מיצוי מול מציאה — להפסיק לשרוף כוח על מה שאין, ולמצוא את מה שיש.

מתלונה לשאלה

הקורבן מתלונן: 'למה זה קורה לי'. הריבון שואל: 'מה אני יכול לעשות עכשיו'. אותו מצב, שתי עמדות הפוכות. התלונה משאירה אותך תקוע, השאלה מזיזה אותך.

כל פעם שאתה מחליף תלונה בשאלה, אתה לוקח צעד חזרה אל ההגה. השאלה אינה מתעלמת מהכאב, היא פשוט מפנה את הכוח לכיוון שבו הוא יכול לפעול.

לקחת את ההגה בעדינות

המעבר מקורבן לריבון אינו דורש כוח אדיר, רק שינוי כיוון של תשומת הלב. אתה לא צריך לפתור הכול, רק להתחיל לשאול מה בידיך. עצם השאלה כבר מעבירה אותך.

וזכור — לקחת אחריות אין פירושו להאשים את עצמך במצבך. הגוף לפעמים חולה מסיבות שאינן בידיך, וריבונות בריאותית משלימה את הרפואה ולא מתחרה בה. אתה לוקח בעלות על החלק שלך, ומכבד את שאר התהליך.

שאלות נפוצות