שגרת נשימה לילדים שאפשר לתרגל יחד במשפחה

ילדים נושמים בטבעיות עד שהעולם מלמד אותם להחזיק את הנשימה. כשהם נלחצים, נעלבים או מתרגשים, החזה מתכווץ והנשימה מתקצרת, בדיוק כמו אצל מבוגרים. ההבדל הוא שילד עוד לא יודע שיש לו כלי בפנים. שגרת נשימה משותפת היא הדרך ללמד אותו, לא בהרצאה אלא בחוויה, שהגוף שלו יודע להרגיע את עצמו.

במשל הממלכה שבתוך כל אחד מאיתנו, הנשימה היא הגשר שמחבר בין הרוכב, המוֹח, לבין הסוס, הגוף. כשאתה מתרגל נשימה עם הילד, אתה לא רק מרגיע אותו ברגע הזה. אתה מלמד אותו שהוא הרוכב, שיש בידיו רסן, ושהוא יכול להוביל את עצמו אל השקט במקום להיגרר אחרי הסערה.

למה כדאי לתרגל יחד ולא רק ללמד

ילדים לומדים ממה שהם רואים הרבה יותר ממה שהם שומעים. אם תאמר לילד לנשום עמוק כשהוא כועס בעוד אתה עצמך נושם קצר ודרוך, המסר לא יעבור. אבל אם תשבו יחד, תניחו יד על הבטן ותרגישו את האוויר נכנס ויוצא, אתה הופך את הנשימה לשפה משפחתית משותפת.

תרגול משותף גם מסיר מהילד את התחושה שמשהו אצלו לא בסדר. כשכל המשפחה נושמת יחד, זה לא טיפול בילד הבעייתי אלא טקס נעים שכולם נהנים ממנו. הילד מרגיש שייך, והנשימה נצרבת אצלו כחוויה חיובית ולא כעונש או כתיקון.

שימו לב גם לנשימה שלכם כהורים בזמן התרגול. ילד קולט מיד אם אתם דרוכים, ולכן עצם זה שתתמסרו לנשימה בעצמכם משדר לו ביטחון. אתם לא רק מלמדים, אתם מדגימים שגם מבוגרים נעזרים בכלי הזה, וזה מוריד מהילד את התחושה שמשהו אצלו לא בסדר.

נשימת הבלון: תרגיל פשוט להתחלה

בקש מהילד לדמיין שיש לו בלון בבטן. כשהוא שואף אוויר דרך האף, הבלון מתנפח לאט, והבטן עולה. כשהוא נושף דרך הפה, הבלון מתרוקן בעדינות, והבטן שוקעת. אפשר להניח ידיים על הבטן ולהרגיש את התנועה, או להניח בובה קטנה שעולה ויורדת עם הנשימה.

התחילו בחמש נשימות בלון בלבד. המטרה אינה כמות אלא הנאה. אם הילד צוחק, זה בסדר גמור, הצחוק עצמו משחרר. בהדרגה הילד ילמד שכשהבטן עולה לאט הוא מרגיש רגוע יותר, וזה הקשר שאתה רוצה שייבנה אצלו, בין הנשימה האיטית לבין השקט.

אפשר להפוך את התרגיל למשחק שחוזר בכל יום. תנו לילד לבחור איזה צבע יש לבלון שלו, או דמיינו יחד שהבלון מתנפח ומתרומם לשמיים. ככל שהדמיון משתתף, כך הנשימה נחרתת כחוויה נעימה, והילד יבקש לחזור אליה מעצמו במקום שתצטרכו לבקש ממנו.

מתי לשלב את השגרה ביום

הזמן הטוב ביותר לתרגל הוא דווקא כשהכל רגוע, לא באמצע התפרצות. אם תלמדו את הנשימה רק בשעת משבר, היא תיקשר אצל הילד למתח. אבל אם תתרגלו אותה לפני השינה, אחרי ארוחת הערב או בבוקר לפני היציאה, היא תהפוך לכלי מוכר וזמין.

כשתגיע שעת משבר, ורגע כזה תמיד יגיע, הילד כבר יכיר את התרגיל. אז תוכל פשוט להזכיר בעדינות: בוא ננשים נשימת בלון. כי למדתם אותה ברוגע, היא תהיה זמינה גם בסערה. כך הנשימה הופכת מרעיון יפה לכלי מעשי שהילד נושא איתו.

מה שחשוב לזכור כהורה

שגרת נשימה אינה מחליפה קשב, שיחה או טיפול רפואי כשהילד זקוק להם. היא כלי משלים שמחזק את הביטחון הפנימי של הילד, לצד כל מה שהמשפחה והגורמים המקצועיים נותנים לו. אם יש דאגה בריאותית, חשוב להמשיך ולהיוועץ באנשי המקצוע המלווים אתכם.

מעל לכל, אל תהפוך את הנשימה למטלה. ילד שמרגיש שכופים עליו תרגיל יתנגד לו. תן לזה להיות רך, קצר ומשחקי, וההמשכיות תבוא מעצמה. אתה לא מלמד את הילד טכניקה, אתה מזכיר לו משהו שהגוף שלו תמיד ידע.

ומעל הכל, תנו לזה להיות זמן יחד, לא עוד מטלה ברשימה. הרגעים שבהם המשפחה נושמת יחד הם רגעים של קרבה שקטה, שבהם אתם פשוט נוכחים זה עם זה. הילד יזכור לא רק את התרגיל, אלא את התחושה שהיה לכם זמן לעצור ולנשום יחד, וזו מתנה בפני עצמה.

שאלות נפוצות