הפחד מהכאב גדול מהכאב עצמו: איך המתח סביב הכאב מגביר אותו

כשמופיע כאב, מתרחשים בעצם שני דברים. הראשון הוא התחושה הגופנית עצמה. השני הוא התגובה שלנו אליה: הפחד, הדאגה, המחשבות על מה שעלול לקרות. התחושה הראשונה היא הכאב, השנייה היא הסבל. ופעמים רבות, השכבה השנייה כבדה מהראשונה.

במשל הממלכה, הכאב הוא הסוס שמהסס לרגע. הפחד הוא הרוכב שנבהל, מושך בחוזקה ברסן ומשדר לסוס שהמצב נורא. הסוס, שחש את בהלת הרוכב, נלחץ עוד יותר. כך הופך הפחד עצמו לחלק מהבעיה, ולעיתים לחלק הגדול ממנה.

איך הפחד מגביר את התחושה

כשאנחנו פוחדים מכאב, מערכת העצבים נכנסת לכוננות. השרירים מתכווצים, הנשימה מתקצרת והדריכות עולה. כל אלה יכולים להגביר את עוצמת התחושה הגופנית עצמה. כך נוצר מעגל: הכאב מעורר פחד, הפחד מגביר את הכאב, והכאב המוגבר מגביר את הפחד.

התודעה היא הפקודה, ולכן יש לה השפעה אמיתית על החוויה. כשהמחשבה אומרת זה נורא, זה לא ייגמר, הגוף מגיב למסר הזה במתח נוסף. כשהמחשבה אומרת זו תחושה, אני יכול להתבונן בה, הגוף שומע מסר אחר ומרפה מעט.

אין כאן הכחשה של הכאב. הכאב אמיתי והוא נוכח. הנקודה היא שלפחד יש תרומה משלו, ואת התרומה הזו אנחנו יכולים לעיתים לצמצם, גם כשלא נוכל לבטל את התחושה כולה.

להפריד בין הכאב לבין הסיפור

אחד הכלים החזקים הוא להפריד בין התחושה הגופנית לבין הסיפור שאנחנו מספרים עליה. התחושה היא לחץ באזור מסוים. הסיפור הוא זה אומר שמשהו נורא קורה. כשמתבוננים רק בתחושה עצמה, בלי הסיפור, היא לעיתים קרובות קטנה ופחות מאיימת ממה שנדמה.

תרגול ההפרדה הזה דורש אומץ ותשומת לב. במקום לברוח מהכאב, אתה פונה אליו בעדינות ושואל מה אני באמת מרגיש כאן ועכשיו, בלי התוספות. פעמים רבות מגלים שהתחושה הגופנית נסבלת הרבה יותר מהדרמה שעטפה אותה.

כך מצמצמים את שכבת הסבל. הכאב אולי נשאר, אך המתח, הפחד והדריכות שסביבו פוחתים. וזה לבדו משנה את כל החוויה.

נשימה כדרך להרגיע את הרוכב

אחד הכלים הזמינים ביותר להרגעת הפחד הוא הנשימה. נשיפה ארוכה ואיטית משדרת למערכת העצבים שאין סכנה מיידית, ומאפשרת לרוכב להרפות מעט את אחיזתו ברסן. כשהרוכב נרגע, גם הסוס נרגע, והמעגל המחמיר מתחיל להתהפך לכיוון של הקלה.

זו אינה הבטחה שהכאב ייעלם, אלא דרך להפסיק להוסיף עליו. כשאתה מפסיק להזין את הפחד, אתה מאפשר למנגנוני הרוגע הטבעיים של הגוף לעבוד, ולעיתים זה לבדו מקל על התמונה כולה.

ככל שתתרגל את ההפרדה הזו בין התחושה לסיפור, כך הפחד יאבד מאחיזתו. אתה תגלה שאפשר להתבונן בכאב בלי להיבלע בו, ושעצם המבט הרגוע הזה הוא בעצמו דרך להקל, גם כשהתחושה הגופנית עדיין נוכחת.

מתי הפחד הוא אות נכון לפנות לרופא

חשוב לזכור שלא כל פחד מיותר. לעיתים הפחד הוא אות נכון שמזרז אותנו לפנות לעזרה, וזה תפקיד חשוב. כאב חזק, פתאומי, חריג או מתמשך מחייב בדיקה רפואית, והפחד שמלווה אותו הוא לעיתים מה שמניע אותנו לעשות את הצעד הנכון.

דרך המלך היא להבחין בין פחד שמשתק ומגביר לבין פחד שמכוון לפעולה נכונה. את הראשון אפשר ללמוד להרגיע, את השני כדאי לכבד ולפעול לפיו על ידי פנייה לאיש מקצוע. ההקשבה לגוף משלימה את הרפואה ואינה באה במקומה.

שאלות נפוצות